- עגלות עם סוסים
- אבקת מיץ של "זיפ"
- ירקות עם די.די.טי
- וגם הקקטוס שלי, זצ"ל
פעם, אנשים היו מנומסים וסבלניים. הם התהלכו מטורזנים ברחובות העיר עם כובע רחב תיתורה. בבנימינה, אפילו השמש לא מיהר. ולכולם היו שפמים.
מה קרה לשפמים האלו? לאן הם נעלמו? האם הם נחטפו יחד עם ילדי תימן? אולי הוטמנו ביסודות הכנסת? האם הפצצות שנפלו על הכור העיראקי כללו בתוכן מטען סודי של שפמים, שהתפשט אל מתחת לאפיהם של אלפי עיראקים?
ביום שבת נקים דוכן מיוחד שינסה להחזיר לציבור את האמון בשפם. שדרות רוטשילד הן מיקום טוב, אם כי אני כבר מפתח אלרגיה מסוימת לתל אביב. אתם מוזמנים להביא כרזות, עלונים, וכל חומר תעמולה אחר המדבר בעד גידול שפמים. אפשר גם להגיע בידיים ריקות, אך עם שפם בנשמה.
(יהיו שפמים מלאכותיים להדבקה, אין צורך בהכנת שפם מראש.)
שדרות רוטשילד (מערב-דרום). 15:00. יום שבת.
משתתפים
יאיא (מדריך), גרטל ומייקל (פקחי רשות הגנים), אורי (צלם) ועוד למעלה מעשרים משתתפים נוספים
המיקום
דיזנגוף סנטר, 10:30 בבוקר יום שישי, 4.4.08
הרעיון
לא קל להתמצא בדיזנגוף סנטר. לכן, כמיטב מסורת הטיול בארצנו, ארגנו סיור מאורגן ע"י מדריך "רשמי" של החברה להגנת הטבע.
הסיור
לאחר תדרוך יציאה בגן מאיר יצאו המשתתפים להסתובבות חופשית בשמורה, בקבוצות קטנות כשהם מצוידים במיטב ציוד הטיולים. לאחר כחצי שעה של הסתובבות חופשית ואינטראקציה עם שוכני הסנטר, התאספו המטיילים ליציאה בקומת הקרקע, ליד פסל האסטרונאוט.
יאיא המדריך נתן סקירה היסטורית קצרה על הדיזנגוף סנטר ("נבנה ב-1972 כהכנה למלחמת יום הכיפורים") והפציר בנוכחים לחבוש כובע ולשתות הרבה מים. הנה פרטי הסיור עבור מי שירצה לטייל בו:
הערות למסלול
אף על פי שאורכו של הסיור כמאתיים מטר בלבד, הוא אינו קל מאחר והוא דורש טיפוס לא פשוט. מתאים למשפחות מיטיבות לכת. יש להצטייד בקרם הגנה ובנעלי הליכה. משך הסיור – כחצי שעה.
המעבר התת-קרקעי
מפסל האסטרונאוט אשר בקומת הקרקע, ניכנס לאחד המעברים התת-קרקעיים המאפיינים את הסנטר. שם נוכל ללמוד על סליק שהוקם במקום ע"י המחתרות ושהתגלה לאחר כ-3 דקות. נרכין את ראשינו לדקת דומייה לזכרו של אהר'לה השמן שהקריב את חייו, וקפץ על צרור רימונים כדי לעצור את ההדף מלפגוע בחבריו.
קטלב-הבית
ליד צינור מים אדום ועבה במיוחד נשמע את האגדה המפורסמת על הקטלב.
טיפוס במעלה המדרגות
נמשיך ונפנה שמאלה לעבר מעלה מדרגות תלול בגובה מספר קומות. למען ביטחונם של המטיילים, יש לשמור על כללי זהירות בסיסיים במהלך הטיפוס. אנו מפצירים מהמטיילים לנוע בשורה עורפית ולאחוז במעקה הבטיחות. מלמעלה נוכל להבחין בנוף הדיזנגוף סנטר נפרס תחתינו, אך לא נעצור על מנת לצלם. ישנה נקודת תצפית טובה יותר בהמשך המסלול.
מספר חנויות מעניינות
לאחר טיפוס של כשתי קומות נוכל לראות מולנו כמה אתרים מעניינים בשמורה. ממש ממול תתגלה לפנינו חנות Pull & Bear, בה מושכים ודובים, ומימין החנות Gali, בה נוגעים לכם. באזור זה, ניתן ללמוד עוד על על שיטתם המיוחדת של סיינטולוגים לנקות את הראש.
מעבר בנקיק צר
מכאן, נפנה ימינה למעבר צר המטפס אל הקומה השלישית. כדי להימנע מנפילות לתהום הגדולה, יש להקפיד להיצמד לקיר.
אדמת הסנטר
נקודה זו טובה לעצירת התרעננות. בזמן שאנו נחים, נוכל להבחין כי הדיזנגוף סנטר בנוי על אדמת "בטון", אשר אחת מתכונותיה המיוחדות היא עמידותה למים. אם נזרזף מעט מהמים שעמנו על האדמה, נראה כיצד הם זורמים מעליה ולא נספגים. תצורת המשבצות הייחודית לאדמת הסנטר מקורה במשקעים של ים "טטריס" הקדום, אשר שקעו לכדי ריצוף אחיד.
בעונות מסוימות, קורה ובעלי החנויות חשים מוטרדים ורגישים יותר להפרעות באורח החיים הרגיל שלהם. במקרה זה, נכבד את פרטיותם ונתרחק מהאזור ללא לייצר עימותים.
חורשת הפלסטיק
חורשת הפלסטיק הדלילה היא כל שנותר מיער עבות אשר עמד במקום זה. האגדה מספרת כי לפני שנים החלה לצמוח קרחת יער במרכז היער. היער, במבוכתו הרבה, הצמיח עצים ארוכים יותר בצידה האחד של קרחת היער וניסה להשכיבם על מנת לכסות את קרחת היער.
המפל ההפוך
בשלב זה נעלה במעלה מפל הפוך, אשר נראה כתצורת מדרגות הנעות כלפי מעלה. אנו ממליצים למטיילים מנוסים לסייע למטיילים המתחילים לסיים את העליה בבטחה.
תצפית על הכביש תחת הסנטר
מכאן, נפנה שמאלה ונמשיך בשביל עד שנגיע לתצפית על הכביש תחת הסנטר. מעברו השני של הסנטר ניתן להבחין בתצורת טבע ייחודית – קשת בטון. בעבר עמד במקום גוש סלע יצוק, אך שנים של זרימת מכוניות שחקה אט-אט את הבטון ויצרה מעין קניון טבעי.
המדרגות לגן עדן
נמשיך הלאה עם השביל עד שניתקל בגרם מדרגות מוזר. על פי גרסה אחת של האגדה, במדרגות אלו ממש עלו אליהו הנביא ומוחמד אל השמיים, ואילו גרסאות אחרות טוענות כי הם עלו לחניון הגג.
שמורת הטווסים והאמו
בהמשך הדרך ננוע בשקט בשמורת מתעמלי מכון הכושר ונוער האמו. אזור העישון מימין הוא מקום מתאים להדלקת מדורה לקומזיץ, ואילו השירותים הם המקום המומלץ בשמורה לקיום יחסי מין. כמו כן, באזור זה ישנה התצפית הטובה ביותר על הסנטר, ויופיו של הנוף עוצר הנשימה מבטיח כי הטיפוס היה שווה כל טיפת זיעה
הקמת מחנה
בסיום הסיור הקימו המטיילים מחנה, ממנו גורשו לאחר זמן-מה ע"י פקחי רשות הטבע והגנים - גרטל ומייקל. כשהגיעו הפקחים נעלם באופן מפתיע יאיא המדריך, שכנראה לא היה מעולם מדריך מוסמך של החברה להגנת הטבע.
ותודה שטיילתם
המשימה הוכתרה בהצלחה! עד הפעם הבאה...
משתתפים
ברנוס מקסימוס, ברנוס מינימוס, קנטי, גרטל, מייקל. הצטרף בספונטניות: איליה.
המיקום
כיכר רבין, 15.4 שש בערב.
הרעיון
חסידי דודו גבע ניפחו על גג העיריה ברווז ענק לזכרו. ואנחנו בנינו בר קטן והגשנו משקאות מחוזקים בשמחה.
הבר-ווז
הגענו לכיכר מעט לפני הניפוח והתמקמנו בפינה מרוחקת. לאחר שהבנו את סדר הגודל של הארוע בחרנו פינה צדדית אך נראית לעין. עד לרגע הניפוח שמרנו על חזות תמימה (נסו אתם להראות תמימים עם ארגז משקאות וכמה רהיטים לא מוסברים). עם תחילת ניפוח הברווז סובבנו את כל הרהיטים ו-וואלה! הבר-ווז נפתח לעסקים.
מטעמים מובנים (כסף, חוק מדינת ישראל) נמנענו מאלכוהול אמיתי והלכנו על שילוב מנצח של פטל, אננס ומשהו סגול בתוך בקבוקי ויסקי. הצטיידנו בשייקר, קרח ומגבות של טובורג וגולדסטאר. הברמן הרכיב תפריט משקאות מגוון: דאקירי, קוואקטיני, ברווז על החוף וBרווז 52. כל השתייה, כמובן, על חשבון הברווז.
הלקוחות הראשונים שלנו טרם הבינו שאין אלכוהול בשייקים העסיסיים שהוגשו להם, ואף השאירו טיפ נדיב. אם בתחילה קהל לקוחותינו נע בין גילאי 20 ל-30, הרי שבהמשך התרחבנו משמעותית לקהל בני ה6 עד 60. לכל קהל היו הדרישות שלו:
- בני השש: "אני רוצה כחול! אני רוצה ורוד!"
- בן שישים: “זה על חשבון הברווז? אז תן לי ברווז על החוף"
- אמהות מודאגות: “יש בזה אלכוהול? יש לזה טעם של פטל. אין בזה אלכוהול? אתה בטוח? אפשר לתת את זה לילד? אתה בטוח?"
- בן 20: “תקשיב, אני יודע מה הטעם של ויסקי וזה לא ויסקי. זה מיץ
במילותיו של הברמן:
אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול, מטריד במיוחד לאור העובדה שזה היה רק לפני 6 שעות. זה התחיל ברעיון מופרך – והסתבר להיות דווקא הצלחה לא רעה בכלל
המטרה: להקים בר מגוחך לחלוטין בלב אירוע מגוחך לא פחות. ניצלו את העובדה שאני נוח להשפעה ושיש לי ניסיון בתחום – ושלחו אותי לברמן את האירוע. אני חייב לציין שהייתי קצת לחוץ - משימה ראשונה שלי בלב האירועים.
כיאה לבר מגוחך, הקניות המקדימות היו מגוחכות לא פחות: קנינו תרכיז בכמות שתספיק להטביע קן נמלים. חטיפי הבר לאורחים היו שאלה בפני עצמם – כי כל חטיף אמיתי היה נגמר תוך דקות. אחרי דילמה קצרה הוחלט להסתפק בפחיות שימורים של "אפונה וגזר". אני חושב שזה יכול לתפוס בברים אמיתיים אם פותרים את בעיית ההגשה.
את התרכיז ערבבנו עם מעט מדי מים בבקבוקים אלכוהוליים אמיתיים: מרטיני אדום מעולם לא היה ורוד כל כך, ו-ויסקי סינגל מאלט מעולם לא היה בטעם תפוחים סינתטי כמו באירוע הזה. הצלחה מסחררת נוספת רשם הקירסאו - מים עם סוכר וצבע מאכל כחול.
הלקוחות ראשוניים היו התמימים. זקנים שבאו ושאלו על "מה זה הברווז הזה בכלל?" ו- "זה חינם?" ולא כל כך הבינו מה רוצים מהם שם. אותם הפניתי אל המנהל והתרכזתי בהכנת עוד ועוד משקאות. אחריהם הגיעו התמהונים. האנשים היותר הזויים המסתובבים בת"א, שלא ממש ברור מה הם עושים שם ולאן הם הולכים. כמה אנשים נשבעו שיש לזה טעם של אלכוהול. גיליתי שמיץ תפוחים נראה ממש כמו ויסקי – ואנשים באמת חשבו שאני מחלק חינם וויסקי מבקבוק של 100$, כולל בחורה אחת שאפילו ביקשה עוד.אנשים אחרים ביקשו משהו קצת יותר חזק. לקוחות התחילו לנהל שיחה עם הברמן. כמה אנשים הזמנתי למשקה "על חשבון הבית". קצת אחר כך הגיעו ההורים עם הילדים הקטנים: אמהות מודאגות שמסרבות לתת לילד מיץ פטל, וילדים ששותים כמויות מטורפות של צבע מאכל. פעם ראשונה שילד בן 7 שותה משהו שהוכן בשייקר או נמזג מבקבוק ויסקי – כנראה שאני צריך לקחת אחריות מלאה על דור העתיד שיגדל מהילדים האלה...
אין מה לעשות, מסתבר שבדברים האלה למרות הדאגה הראשונית ברגע שאתה נכנס לתפקיד – אתה זורם. אתה כבר לא חושב על "האם זה דבילי?" "מה אני אגיד לשוטר?" "בשביל זה ההורים שלי גידלו אותי?" ושאר שאלות קיומיות – זה פשוט להיכנס לזה ולזרום – וזה עובד...
המשימה הוכתרה בהצלחה! עד הפעם הבאה...
לא כיף לעצור באדום. הזמן הולך ומתבזבז, הקבצן מציק בחלון אחד והבחור בחלון השני מחפש את אוצרות האינקה האבודים במעלה האף. זה בייחוד לא כיף כשהרמזור קצר וצריך לחכות כמה מחזורים כדי לעבור.
ב-8 למאי, יום עצמאותנו, ננסה לשחרר קצת את הלחץ ברמזורים. הרעיון הוא לערוך סיבובי קרבות במעבר חצייה של רמזור מעצבן במיוחד, ובכך להנעים את זמנם של הנהגים ועוברי אורח. את הקרבות נערוך בצורה בטיחותית, שזה אומר שלא באמת יהיו מכות ונברח מהר יותר מלוחמים צרפתיים בכל פעם שרמזור הולכי הרגל יהפוך לאדום.
אתם מוזמנים להגיע לבושים בתור אבירים, נינג'ות, מתאגרפים, פיראטים וכל תחפושת אחרת שאתם שומרים בדרך כלל לחדר המיטות. אל תכחישו.
8 במאי, יום חמישי, 4 וחצי אחה"צ, ו רוקח/נמיר בת"א.
נ.ב. אם יש לכם קצת כסף קטן מיותר, אולי נחלק אותו למכוניות
בתאריך הרביעי לאפריל, עת יום השישי העיר אתכם משנתכם הערבה, נעו עשרים וכמה תיירים אל עבר שמורת הטבע הגדולה והמסוכנת ביותר באיזור תל-אביב. בשמורה ניתן היה לראות את ילידי המקום - חיות ממינים שונים ומגוונים, ולהנות מהפריחה היחודית שנפוצה במקום בעיקר בשעות הבוקר - היא פריחת הירידוס המזונוס.
לאחר שיטוט עצמאי בשמורה, נאספה הקבוצה לסיור מודרך, שהעשיר את כולנו בידע עשיר ומרתק על הפינות השונות של הסנטר.
זהו לא הדו"ח הרשמי של דיזנגוף קמפר, אלא רק קדימון. אנחנו חוזרים ומבקשים מכל מי שהשתתף, שישלח לנו את התמונות שהוא צילם. כמו כן, אתם יותר ממוזמנים לכתוב את החוויות האישיות שלכם כאן בתגובות, ואנו נעזר בהן כדי לכתוב את דו"ח הסיכום
כמו כן, אנחנו מזכירים כי ניתן לשלוח לנו את הכל אלינו.
ותודה רבה לכל מי שהגיע.
כמו כן, אנחנו מנסים שירות סרטים שונה מאתה-צינור, כי אנחנו מאמינים בשיתוף. "קלטורה" הוא וויקי-וידאו, מוצר כחול-לבן, שנועד לשיתוף ועריכה שיתופית של וידאו. שק.לי הוא של כולנו, ולכן אנחנו רוצים לתת גם לכם את השליטה במושכות. הרעיון הוא שאתם תוכלו להוסיף את הסרטים שלכם לקלטורה של שק.לי, והם יופיעו פה. אנחנו עוד בוחנים את השירות הזה, ונשמח לדעת אם הוא עובד היטב.
