שק.לי

הרעיון:

שירה ציבורית: שירה בציבור בתחבורה ציבורית. הוצאת הנוסעים ברכבת מבדידותם על ידי פעולה קולקטיבית מגבשת.

משתתפים:

עומר, מיכאל, איילת, טל, אלון, רותם, ניתאי, נועם, עוד נועם, אמיר, עוד אמיר ועוד כעשרים מאנשינו המצוינים.

תודה מיוחדת גם לעידן אשר ערך את השירון. בזכותו זכרנו את כל המילים של "שלומית בונה סוכה".

שלומית בונה סוכה

על הרציף בתחנת הרכבת "ההגנה" עמדנו חמישה והמתנו לרכבת. בשעה 12:06 נכנסה הרכבת לרציף. הסכמנו מראש שנעלה לקרון השלישי (לא כולל קטר). למרבה המבוכה, ברכבת שהגיעה לא היה קרון של קטר. לאחר ויכוח קצר (בכל זאת, הרכבת לא תחכה רק לנו) הסכמנו על קרון ועלינו. שם, למרבה השמחה, זיהיתי כמה מאנשינו שעלו על הרכבת כבר בתחנה הקודמת.

התיישבנו במפוזר ברחבי הקרון.

הרכבת החלה את תנועתה, ואנו עמדנו בפני דילמה. איך מתחילים? החלטתי לקחת יוזמה ופיזמתי לעצמי את "שלומית בונה סוכה". אחרים מסביבי הצטרפו בהיסוס, באופן שנראה טבעי מאוד. ככל שהמשכנו כך גבר האומץ שלנו - אך לא כן כשרון השירה שלנו. מי שהצילה את המצב היתה איילת, אשר מלבד כשרון שירה לא מבוטל, גם זכרה בעל פה את המילים!

אינך יכולה ככה סתם ללכת

לאחר "שלומית", עצרה הרכבת בתחנה נוספת. לשירה המתגברת הצטרפו נוספים, וכן אלון - נגן הגיטרה שלנו. בשלב זה היינו מקהלה עליזה של כחמישה עשר משתתפים, והאנרגיה בקרון עלתה לשיאים חדשים.

אחד הנוסעים קרא לנו "המקהלה הנודדת". שמעתי קצינה מאחד המושבים הסמוכים מנסה לברר עם שאר הנוסעים מה מתרחש. מאחוריי מישהי צעירה דיברה בפלאפון וסיפרה בהתרגשות על המתרחש.

הפרח בגני

הרכבת עמדה ברכבת מרכז למשך כשתי דקות. כשהיא החלה שוב בדרכה, גילינו כי הצטרפו למקהלה שלנו עוד אנשים נוספים. הקרון היה עמוס עד לעייפה, והשמחה הייתה כבירה - אך לא לזמן רב.

כמעט מיד לאחר שיצאנו שוב לדרכנו הגיע כרטיסן אל הקרון וביקש (דרש) שנפסיק. אחד העקרונות המובילים את שק.לי הוא שיתוף פעולה עם הרשויות ובעלי סמכות. לבקשת הכרטיסן הפסקנו את השירה - אפילו לא עשר דקות מתחילתה ולצערנו - בשיא השירה.

הלו, מישהו שומע אותי?

הגיע הזמן להפעיל את תוכנית ב'. בשביל זה צריך לחשוב על איזושהי תוכנית ב'. החלטנו לנסות לשיר על הרציף. הסתובבנו וחזרנו אל רכבת מרכז. נותרנו קבוצה קטנה, אך איכותית. בין המשתתפים תוכלו לזהות את יאיא, רותם, טל וניתאי שהשתתפו גם במשימות קודמות.

על הרציף של רכבת מרכז היה הרבה יותר קל לשיר. על אף האקוסטיקה הפחות טובה ורעש הרכבות שכיסה את קולנו מדי פעם, היה כיף אדיר. בהתחלה, נתקלנו בחשדנות. "מה אתם מנסים למכור? למה אתם עושים את זה?" אך כשהסברנו שמטרתנו היא כיף וחילקנו שירונים, האנשים מסביב הצטרפו למעגל השירה שלנו. הם היו מופתעים, הם חייכו, הם צחקו, הם שרו וההמתנה שלהם לרכבת הייתה מהנה הרבה יותר.

שלושה בשירה אחת - יגאל בשן

ישבנו שם בלילה הדלקנו מדורה
חממנו את הלב ביין ובשירה
ובשירה אדירה
באו אנשים והתיישבו בחול
הם הצטרפו אלינו והשמיעו קול
והשמיעו קול גדול

לכל מי שהגיע והספיק לשיר איתנו, לכל מי שהגיע ולא הספיק לשיר איתנו, לכל מי שפספס את הרכבת ובמיוחד לכל מי שהמשיך איתנו אל רכבת מרכז - אנחנו רוצים להודות לכולכם מעומק ליבנו. מצאתי את עצמי נפעם לגלות עד כמה פעולה פשוטה כמו שירה משותפת יכולה להפוך אנשים מבודדים לקבוצה מגובשת ושמחה. תודה, לא יכולנו לעשות זאת בלעדיכם.

המשימה הוכתרה בהצלחה! עד הפעם הבאה...