אנחנו פוגשים אותם בכל מקום: בכספומט, במועדון, בחנות לכלי נשיפה. רבותיי, התורים השתלטו על הארץ.

החברים בשק.לי החליטו לעשות מעשה נועז ולקצר ליום אחד תורים ברחבי תל-אביב. אין דבר נחמד יותר מלהגיע לתור, ולגלות פתאום שהתור כולו מתרוקן. אז איך מקצרים לאנשים את התורים, והאם זה באמת יצליח? על כך - בסרטון תיעוד הפעילות.

קיצור תורים

הרעיון המקורי שעמד מאחורי פעילות זו היה: חברי הקבוצה נעמדים בתור ארוך. ברגע שנעמד עובר אורח מאחורי התור שלנו, התור מפזר את עצמו בצורה ססגונית, ומותיר את האזרח ההמום מול תור ריק. אתר אידיאלי לביצוע פעילות זו הוא כספומט, ובחרנו את הכספומטים באזור השוק - הם מעטים ומבוקשים.

נסיון ראשון: איזה תור!

הרעיון היה שברגע שייעמד מאחורינו אדם, יצעק אחד מחברי הקבוצה "יא אללה, איזה תור!" ובאותו רגע כולם יתפזרו. ניסינו לבצע את הרעיון ברחוב אלנבי העמוס באנשים אך עני בכספומטים. התוצאה: התור היה כל-כך מבולגן, שלא היה ברור לנו מי מחברי הקבוצה עומד בתור, והאם יש בכלל מישהו מאחוריהם.

נסיון שני + שלישי: קונגה!

כדי ליצור קצת יותר סדר וססגוניות, החלטנו על אסטרטגיית יציאה מורגשת יותר - ריקוד הקונגה! הרעיון הבסיסי היה כזה: ברגע שנעמד אדם מאחורי התור, האדם האחרון בתור ישים את ידיו על העומד לפניו, העומד לפניו ישים את ידיו על זה שאחריו וכך הלאה עד שהשני בתור ישים את ידיו על כתפי הראשון. באותו הרגע, יצעק הראשון "קונגההההההה!" והתור יפצח בהליכת קונגה ברזילאית, המותירה מאחוריה שובל של לקוחות מרוצים.

לצערנו, על אף כל ההשקעה והעובדה שהגענו בבגדים מכובסים, אף אחד לא נעמד מאחורי התור שלנו לכספומט. החלטנו לבצע את הקונגה בכל זאת (מה שהיה הזוי לכשעצמו). שנייה לאחר ריקון התור כבר היה מישהו בכספומט. איפה היית לפני רגע?!

ניסינו לבצע את הקונגה בשנית בתור ל"מקס ברנר" ברוטשילד. למצער, התוצאות היו זהות (ובסוף אפילו לא טעמנו כלום במקס ברנר.)

תורים הזויים

הרעיון המקורי נחל הצלחה מוגבלת ביותר. מסתבר שכשיש תור גדול, אנשים לא ששים להעמד מאחוריו. הייתם מאמינים?

למזלנו, יכולת האלתור של חברי הקבוצה הביאה אותנו לרעיון אלטרנטיבי: יצירת תורים לא הגיוניים. החלטנו להעמד בתורים שיגרמו לאנשים להרים גבה בהשתאות. פעילות זו היתה מוצלחת בהרבה.

תור ללוח המודעות

הקבוצה התאספה בתור ללוח מודעות ליד שוק נחלת בנימין. במקום יש לוח מודעות עגול ונעמדנו בתור לאחד מצדיו. באופן סימבולי ומקרי לחלוטין, אחת המודעות על הלוח הכריזה על הופעה של חבר בקבוצת "פארש". כותב שורות אלו זכה להיות העומד בראש התור. בתור שכזה, ספגתי שאלות רבות:

• מה זה התור הזה? (איזה תור? אני סתם קורא את המודעות)
• מה יש פה שכל-כך מעניין?
• יש לך אולי חמש שקל?

וכולי וכולי.

גם חברי הקבוצה האחרים הוטרדו בשאלות שמנעו מהם להתרכז בעמידה איתנה בתור. אחד המאבטחים של השוק אף דרש מהשוטרים לבדוק את משמעות התור וזעק בחרדה: "הם עומדים כמו חומה!"

טלפון ציבורי

מעודדים מהצלחת רעיון זה, ניסינו רעיון אחר שהופיע גם בסרטון הפרומו לפעילות זו (נמצא בסוף כתבה זו): תור לטלפון הציבורי, בו כולנו מדברים במכשיר פלאפון. היופי בפעילות זו הוא שרק במבט שני מבינים עוברי אורח את ההזייה שבתור. מרגע שגילו אותה, הם התגלגלו מצחוק. ביצענו את הפעילות פעמיים, והפעם השנייה היתה אפילו מוצלחת יותר מהראשונה.

אנו מודים לכל חברי שק.לי הסבלניים שבילו בוקר יום שישי בעמידה איתנה בתור. לסיום, מצורף סרטון הפרומו שהוכן לפעילות זו.

נתראה בפעילות הבאה!