שק.לי

גם אם לא היה לכם כח להתעמל השנה, גם אם אתם מוטרדים מהמצב הכלכלי, אפילו אם אתם קבוצה משוגעת של קנדים הייתם יכולים לעבור את קו הסיום של שק.לי על הטיילת התל-אביבית, ולהיות אלופים.

כל אחד יכול להיות מנצח

לכל אחד מאיתנו מגיעה ההזדמנות לחצות את קו הסיום לקול שריקות הקהל (או צפצפופי הווזווזלה). כבר זמן-מה דגדג לנו להקים קו-סיום שכל אחד יכול לחצות (פעילות שבוצעה לראשונה בטורונטו) וכשהודיעו על מרתון תל-אביב, ידענו שמצאנו את המועד הנכון. האבזור הבסיסי היה פשוט מאוד: שלט גדול, סרט סיום מנייר קרפ, והרבה הרבה רוח ספורטיבית.

בזמן שאלפי אצני מרתון מיוזעים עשו את דרכם במעלה ובמורד מישורי תל-אביב, אנחנו... לא עשינו כלום. היה חם. אבל! לקראת השקיעה נפגשנו בטיילת, הרכבנו את השלט, הכנו מדליות ממטבעות שוקולד, שלפנו את הדרבוקות וניגשנו למלאכת העידוד.

קו הסיום היה ללא ספק אחת הפעילויות הטובות יותר. שעתיים עברו להן בלי שנרגיש בכלל. את הסרט האדום קרעו מגוון של טיפוסים מגיל שש ועד שישים. היו אפילו כמה תינוקות. אחד מהם התחיל לבכות ברגע שבו אביו העביר אותו בקו הסיום. הוא ידע שרגע כזה כבר לא יחזור על עצמו.

זה לא שלא ציפינו להתלהבות מצד הקהל, אלא שלא תיארנו לעצמנו את מידת הוירטואוזיות שיפגינו המשתתפים. קשיש נמרץ עבר את קו הסיום בסדרה של פירואטים; רוכב אופניים שפצח בנאום נרגש על גודל המעמד; זוג חברים שהתחרו ביניהם בנחישות על המקום הראשון - וכו' וכו'.

כמובן, אין קו סיום בלי מדליות ותארי כבוד. אילתור מוצלח במיוחד של סרטי מתנה ומדליות שוקולד אפשר לנו להעניק כמעט לכל מנצח את הכבוד הראוי לו. בשעת קבלת המדליות הושמעו נאומים נרגשים ("לא האמנתי שאזכה לרגע", "מה אתם רוצים ממני?!") ונשפכו דמעות (מסקנה לפעם הבאה: לא לחתוך בצל בקו הסיום).

ובזאת הגיעה גם משימה זו לסיומה. אנו חוצים כעת את קו הסיום הדמיוני שלנו, לא לפני שנאחל לכם: נתראה במשימה הבאה!