שק.לי

כשאומרים "מסיבות טבע" בדרך כלל לא מעורב בעניין תה, לפחות לא מעלים קונבנציונאליים. אך מה לעשות, חשקה נפשנו לערוך מסיבת תה מסורתית בחיק הטבע. רצה הגורל ונתקלנו בכמה רהיטים שהיינו חייבים להיפטר מהם. לקחנו אותם לכיכר המדינה, והזמנו את כל החברים למסיבת תה.

היו שם דמויות מתוך "עליסה בארץ הפלאות"; היה ג'אז, צ'ארלסטון ואלתורי נגינה; היו מאפינס וסקונס, שהן מין לחמניות קטנות כאלו שרק הבריטים אוהבים (כמו בירה חמה); היו שם אפילו נאומים מפי גדולי הנואמים (שזה ידידנו, טל).
אבל אל תאמינו לי, תאמינו לסרטון הזה שמצאתי באינטרנט:

תודה לכל מי שהתארח, ויחי המנדט!

הרעיון:

שירה ציבורית: שירה בציבור בתחבורה ציבורית. הוצאת הנוסעים ברכבת מבדידותם על ידי פעולה קולקטיבית מגבשת.

משתתפים:

עומר, מיכאל, איילת, טל, אלון, רותם, ניתאי, נועם, עוד נועם, אמיר, עוד אמיר ועוד כעשרים מאנשינו המצוינים.

תודה מיוחדת גם לעידן אשר ערך את השירון. בזכותו זכרנו את כל המילים של "שלומית בונה סוכה".

שלומית בונה סוכה

על הרציף בתחנת הרכבת "ההגנה" עמדנו חמישה והמתנו לרכבת. בשעה 12:06 נכנסה הרכבת לרציף. הסכמנו מראש שנעלה לקרון השלישי (לא כולל קטר). למרבה המבוכה, ברכבת שהגיעה לא היה קרון של קטר. לאחר ויכוח קצר (בכל זאת, הרכבת לא תחכה רק לנו) הסכמנו על קרון ועלינו. שם, למרבה השמחה, זיהיתי כמה מאנשינו שעלו על הרכבת כבר בתחנה הקודמת.

התיישבנו במפוזר ברחבי הקרון.

הרכבת החלה את תנועתה, ואנו עמדנו בפני דילמה. איך מתחילים? החלטתי לקחת יוזמה ופיזמתי לעצמי את "שלומית בונה סוכה". אחרים מסביבי הצטרפו בהיסוס, באופן שנראה טבעי מאוד. ככל שהמשכנו כך גבר האומץ שלנו - אך לא כן כשרון השירה שלנו. מי שהצילה את המצב היתה איילת, אשר מלבד כשרון שירה לא מבוטל, גם זכרה בעל פה את המילים!

אינך יכולה ככה סתם ללכת

לאחר "שלומית", עצרה הרכבת בתחנה נוספת. לשירה המתגברת הצטרפו נוספים, וכן אלון - נגן הגיטרה שלנו. בשלב זה היינו מקהלה עליזה של כחמישה עשר משתתפים, והאנרגיה בקרון עלתה לשיאים חדשים.

אחד הנוסעים קרא לנו "המקהלה הנודדת". שמעתי קצינה מאחד המושבים הסמוכים מנסה לברר עם שאר הנוסעים מה מתרחש. מאחוריי מישהי צעירה דיברה בפלאפון וסיפרה בהתרגשות על המתרחש.

הפרח בגני

הרכבת עמדה ברכבת מרכז למשך כשתי דקות. כשהיא החלה שוב בדרכה, גילינו כי הצטרפו למקהלה שלנו עוד אנשים נוספים. הקרון היה עמוס עד לעייפה, והשמחה הייתה כבירה - אך לא לזמן רב.

כמעט מיד לאחר שיצאנו שוב לדרכנו הגיע כרטיסן אל הקרון וביקש (דרש) שנפסיק. אחד העקרונות המובילים את שק.לי הוא שיתוף פעולה עם הרשויות ובעלי סמכות. לבקשת הכרטיסן הפסקנו את השירה - אפילו לא עשר דקות מתחילתה ולצערנו - בשיא השירה.

הלו, מישהו שומע אותי?

הגיע הזמן להפעיל את תוכנית ב'. בשביל זה צריך לחשוב על איזושהי תוכנית ב'. החלטנו לנסות לשיר על הרציף. הסתובבנו וחזרנו אל רכבת מרכז. נותרנו קבוצה קטנה, אך איכותית. בין המשתתפים תוכלו לזהות את יאיא, רותם, טל וניתאי שהשתתפו גם במשימות קודמות.

על הרציף של רכבת מרכז היה הרבה יותר קל לשיר. על אף האקוסטיקה הפחות טובה ורעש הרכבות שכיסה את קולנו מדי פעם, היה כיף אדיר. בהתחלה, נתקלנו בחשדנות. "מה אתם מנסים למכור? למה אתם עושים את זה?" אך כשהסברנו שמטרתנו היא כיף וחילקנו שירונים, האנשים מסביב הצטרפו למעגל השירה שלנו. הם היו מופתעים, הם חייכו, הם צחקו, הם שרו וההמתנה שלהם לרכבת הייתה מהנה הרבה יותר.

שלושה בשירה אחת - יגאל בשן

ישבנו שם בלילה הדלקנו מדורה
חממנו את הלב ביין ובשירה
ובשירה אדירה
באו אנשים והתיישבו בחול
הם הצטרפו אלינו והשמיעו קול
והשמיעו קול גדול

לכל מי שהגיע והספיק לשיר איתנו, לכל מי שהגיע ולא הספיק לשיר איתנו, לכל מי שפספס את הרכבת ובמיוחד לכל מי שהמשיך איתנו אל רכבת מרכז - אנחנו רוצים להודות לכולכם מעומק ליבנו. מצאתי את עצמי נפעם לגלות עד כמה פעולה פשוטה כמו שירה משותפת יכולה להפוך אנשים מבודדים לקבוצה מגובשת ושמחה. תודה, לא יכולנו לעשות זאת בלעדיכם.

המשימה הוכתרה בהצלחה! עד הפעם הבאה...

הרעיון:

מרתון צילומים מיוחד לצורך יצירה גרסה משובדת ראשונה לסרט ישראלי.

בהשראתו של "קדימה, תריץ אחורה" ובחסותו של חניון הגרירה העירוני ברידינג, אנו שמחים להציג לכם את גרסתו המשובדת של הסרט המצליח "מבצע סבתא":

משתתפים:

משפחת מועלם, שחר והבלוגריות, עידו קינן וחברים, סלע וחברים, ויינט, חדשות הוט וגם קבועי שק.לי וחבריהם.

מבצע "מבצע מבצע סבתא"

הרעיון:

תיעוד קפדני של הסט על מנת להביא לכם את פאר היצירה הישראלי בהתהוות. כל מה שרציתם לדעת על מבצע-מבצע-סבתא והתביישתם לשאול.

תדריך

בתחילת הפעילות, בשמונה אפס-אפס (בעצם, יותר קרוב לתשע) התחלנו את התדריך. בתדריך פורטו מטרות המבצע וחולקו תפקידים. עידן התעקש לנהוג.

המשתתפים נחלקו לשתי קבוצות:

• ת"א-הירקון, שעסקו בסצנות הקיבוץ: הבריכה, שיר הקרמבו, הלוויה ועוד.
• ר"ג-הירקון, שעקבו אחר קרמבו לאורך הסרט, וצילמו את הסצנות בהן הוא משתתף.

סצינת הבריכה:

ללא ספק סצינה קשה ביותר לצילום בחניון במרכז העיר. שחר והבלוגריות השתלטו חיש קל על התפאורה, והקימו בריכה לתפארת באמצעות בריסטולים וצבעי גועש, ובזכות משקפת שחיה הפך מועלם ג'וניור לשחיין מצטיין. פלפס - מאחוריך. קצת מים, והתמונה מושלמת.


מבצע "מבצע סבתא"

סצינת האהבה ממבט ראשון

גבר שעיר יכול להיות מתנדבת שבדית בסרט משובד. פאה בלונדינית, שמיכה כשמלה ומבטא מזויף הם כל מה שצריך. זוג לחמניות ממלא את החסר בתחום החזון - רק לא לתת ביס בציץ!


מבצע "מבצע סבתא"

סצינת הדחפור

על אף נסיונותינו לשבת בדחפור שהובא, לא הצלחנו למצוא נהג קטן מספיק להיכנס. היינו כה נואשים שכאשר עבר דחפור אמיתי לידנו, רדפנו אחריו בניסיון לשכנע אותו להשתתף בסרט. לבסוף פתרנו את הבעיה באמצעות זווית צילום מקורית. את התוצאה תמצאו בסרט המשובד.


מבצע "מבצע סבתא"

סצנת ההשלמה

"מחר, שבע בבוקר, שניכם אצלי במשרד. ברור?" כולם רצו לעשות את הסצנה הזו, אך אנחנו לא מתפשרים על איכות הסרט, ובחרנו להשתמש רק בקטעים הטובים ביותר. לכל הסקרנים ארגנו לקט מיוחד של הקטעים שנותרו על רצפת חדר העריכה. אכן תמונות קשות:


מבצע "מבצע סבתא"

לסיכום

השחקנים היו כולם מאוד מקצועיים. זו הייתה חוויה לעבוד אתכם. תודה! הנה אוסף אחרון של סצנות שפשוט לא יכולנו לוותר עליהן, אפילו אם הן לא היו טובות מספיק בשביל להופיע בסרט עצמו:


מבצע "מבצע סבתא"

המשימה הוכתרה בהצלחה! עד הפעם הבאה...

איפה חגגתם את יום השנה לזוגיות שלכם? בחופשה באנטליה? בשייט על ספינת קזינו? במיטה עם המאהבת? כל האפשרויות האלו הן נחלת העבר מבחינתנו. אנחנו חוגגים רק בשווארמה שמש.

משתתפים

שלושה מלצרים, שני צלמים, זמר אחד וזוג אחד.

הרעיון

דייט רומנטי במיוחד במקום הכי פחות צפוי. במשימתנו הראשונה בסדרה מתוכננת של ארועי בליסה ססגוניים, הבאנו בחור ובחורה לדייט רומנטי בשווארמיה המוכרת ביותר במרכז הארץ.

הזוג המצוין (נועם וזהר) היו "משלנו" והוזמנו על ידינו לדייט ראשון יוצא דופן. ניסוי זה אפשר לנו לבחון את תגובות הסביבה תוך הבטחה של שיתוף פעולה של הזוג. עם זאת, התחושה היא כי חייבים לנסות זאת שוב עם זוג שאינו שותף למזימתנו.

השתלשלות הארועים

הכנות

אספנו את כל אנשינו המצוינים לתדרוך זריז לא רחוק משווארמה שמש, ובו חשפנו בפניהם את פרטי האירוע ואת סדר הפעולות. המלצרים ביצעו חזרה גנרלית והחליפו את בגדיהם במדים שסיפקנו להם - חולצה לבנה עם פפיון. בשלב זה הכין צלמנו המצוין (אסף) קופסא למצלמה נסתרת (בתמונה). כשהרגשנו מוכנים, שלחנו את הצלמים לתוך המקום. לאחר שהצלמים התמקמו שלחנו את הזוג להזמין שווארמה. במקביל, החלו המלצרים להכין את השולחן (כיוון שלא ידעו על מזימתנו, עובדי המקום הפנו את המלצרים שלנו לשולחן שהיה רחוק מעט מהצלמים - בדיעבד, הזווית המרוחקת נתנה לנו תמונה טובה יותר של המסעדה).

ארוחה

הזוג ניגש לקופה של שווארמה שמש, והזמין שתי מנות שווארמה. כשניגשו לשבת, ניגש אליהם המלצר הראשי המצוין שלנו (איליה) שביקש אותם לבוא אחריו לשולחן שהוכן מבעוד מועד. איליה הדליק נר, אותו הניח במרכז השולחן. בהמשך, שירי הגיע עם פלפלייה גדולה והציע... ובכן, לפלפל את המנה. קנטי, הסומלייה, הגיע עם בקבוק יין, שתי כוסות והמון מילים גבוהות על איכות היין (שבדיעבד, היה בלתי ניתן לשתייה).

שיא הערב היה כשאביב והגיטרה הגיעו, וביצעו לעיניהם הנרגשות (או לא מאמינות) של הנוכחים את "I'm all out of love".

תגובות

המלצרים המקומיים היו מעט בשוק בחזותם בתרבות המסעדה המתפרצת לבסטה שלהם, ואף הרגישו מעט נבוכים. לבסוף, ניגש אחד מהם אל הזוג והגיש לו חמוצים על חשבון הבית. "אני מבין שמגיע פה מזל טוב," הוא אמר.

מלצר אחר ניגש אל הצלם שלנו, שישב בשולחן הפינתי עם חברתו, ושאל אם גם הוא רוצה להזמין את הגברת לחומוס רומנטי. בשלב מסוים, אחד מהמלצרים פנה אל הצלם וסיפר לו כיצד התקינו במקום מצלמת אבטחה ביום הקודם ושבעצם אולי מדובר במצלמה נסתרת (זאת בעודו עומד לא יותר משלושים סנטימטר מהמצלמה שלנו הנמצאת על השולחן).

באופן לא מפתיע התגובות הטובות ביותר הגיעו בזמן שאביב שר את שירו הרומנטי. מלצר אחד צילם אותנו במצלמת הפלאפון שלו - כהוכחה לדורות הבאים - ואחר כך שאל אותי (שרק נכנסתי כדי להציץ) אם אולי אני רוצה לרקוד לכבוד הזוג. זקן שישב לא רחוק מהזוג פער את פיו וסגר אותו כמה פעמים, אך לא אמר דבר.

אנו רוצים להודות לעובדי "שמש" שקיבלו אותנו בהפתעה וברוח טובה, ועד עכשיו כנראה תוהים בראשם מה הלך שם. כמו שאמר לנו מלצר לאחר הארוע, באלו המילים: "מה היה שם? יום נישואין? הצעה רומנטית? אין לדעת. הם לא אמרו דבר."

תמונות נוספות מהאירוע

המשימה הוכתרה בהצלחה! עד הפעם הבאה...

ב-11 ליולי 2008, עשרות רבות של בני אדם קפאו במקום למשך מעט למעלה מחמש דקות בכיכר מגן דוד, רחבת הכניסה לשוק הכרמל.

לכל מי שהחמיץ או רוצה לחוות זאת בשנית, אירוע הקפיאה עצמו בצילום רציף וללא עריכה:

כפי שניתן לראות בסרט, עם ישראל אוהב לתעד. אנחנו יודעים שהייתם שם. אנחנו יודעים שצילמתם. ואנחנו רוצים לאגד את התמונות והסרטים מהאירוע. אז אם יש לכם תמונות או סרטים, נשמח אם תצרו איתנו קשר דרך המייל שלנו. התמונות שתשלחו יעלו לפליקר של שק.לי, או - על פי בחירתכם - נוסיף קישור לתמונות/אתר שלכם. כל זאת יופיע בדו"ח המסכם של האירוע.

כמו כן, אנחנו אוספים סיפורים מהקפיאה. נשמח אם תשאירו כמה מילים בתגובות לרשומה זו עם הרשמים והסיפורים שלכם מהאירוע. יצא לנו לשמוע כבר על כמה חוויות ייחודיות וסיפורים מצחיקים שלצערנו לא נקלטו במצלמה המשוטטת שלנו. אל תשמרו אותם לעצמכם. שתפו!

תודה לכל מי שהגיע - אתם נהדרים!

פעילות ראשונה בסדרת "אוכלים בחוץ"

בשמונה עשר ביוני, עשרה מאנשינו המצוינים עזרו לנו לארגן ארוחה רומנטית בשווארמת שמש. בקרוב נעלה סיכום של האירוע. רצינו רק להודות לכל מי שהשתתף: לזוג הצלמים, לשלישיית המלצרים, לזמר המוכשר ובמיוחד לזוג שהרוויח ארוחה ייחודית במינה.

בקרוב נעלה סיכום מלא של האירוע. בינתיים, הנה מספר תמונות.

למרות שהאירוע היה הצלחה אדירה, יש לנו תחושה שאפשר לעשות מאירוע כזה חוויה הרבה יותר מדהימה עבור זוג שאינו חלק מהצוות המארגן. צוות שק.לי מעוניין להפתיע זוג בארוחה רומנטית באזור האכילה של אחד הקניונים הפופולאריים בארץ. רוצים לעזור?

משתתפים

כ-30 לוחמים, צלמים ומעודדים מלוחמינו המצוינים ביותר.

הרעיון

ברמזור האדום ביותר בתל אביב, ביום עצמאותה ה-60 של מדינת ישראל, אל מול פניהם הלא-עוד-משועממות של נהגים מסכנים, ערכנו סדרה של קרבות רחוב להנאת והנעת כולם.

הרחוב

צומת רוקח/נמיר הנו מרכז עצבים תחבורתי בלב תל אביב. רבים הם האופטימיים שחשבו שיוכלו לפנות שמאלה משדרות רוקח לדרך נמיר. בשימם נפשם ברכבם, בחרו שלא לעלות על הגשר, אלא לעקוף אותו אל עבר רמזור הפנייה שמאלה. בכל יום אחר שמחת חייהם היתה קמלה ומתה עד שיואיל בטובו הרמזור להוריק, אך לא הפעם. לא ביום העצמאות ה-60 למדינה.
ביום זה, עת הגיעו הרכבים לרמזור ונעמדו בו, נערכו לפניהם מופעי לחימה מרהיבים, שלא היו מביישים אף את המופע המרכזי במעלות תרשיחא.

הגעה

כוחותינו החלו להאסף בצומת באזור השעה 16:30. המלבושים הבולטים ביותר:

• פרפיל, הכלאה של פיל ופרפר
• גורילה
• שמעון ואבי בוסקילה, המנגליסטים הלוחמים (עם שיפוד בתור חרב ומכסה של מנגל בתור מגן)
• ההיא וההוא שיודעים להלחם (במקלות לחימה פיליפיניים)
• ציפורלה, שרבים יותר נלחמו עליה מאשר נגדה
• האקדוחן
• רוקי
• Woman In White
• #33 Patrick Ewing
• וילמה ופרד פלינסטון
• השייח
• אספסוף
  
• הראוכי (יצור מיתולוגי המראה את פניו פעם בחמש שנים)
  
• הנינג'ה

FIGHT!

בהמתנה לכולם, וכחלק מהחימום, החל קרב גידופים בין שתי המדרכות. היו עמנו כסאות מתקפלים אותם הצבנו משני צידי הצומת, כמו כסאות מתאגרפים משני צידי זירה. הלוחמים התיישבו משני צדדי הזירה, כש הלוחם מן הצד האחד מגדף את לוחם הצד השני ואת רוב אילן היוחסין המשפחתי שלו. הלוחם השני לא נשאר חייב, והשיב בנהמות וצעקות.

כשהרוחות היו משולהבות מספיק, התחלנו בקרבות. הרמזור בו נלחמנו נותר אדום למשך 3 דקות. בכל פעם שהוא הפך אדום, המתנו כחצי דקה להתאספותן של מספיק מכוניות. מספר הסיבוב הוכרז (בדרך כלל ע"י ציפורלה) וכרוז נכנס למרכז הזירה והציג את המתמודדים. קרב סוער התפתח בעקבות ההכרזה. 30 שניות לפני התחלפות הרמזור לירוק, הכריז השופט על המנצח והקרב הסתיים במחיאות כפיים. מחיאות הכפיים והשריקות נמשכו, והופנו כלפי כל המכוניות החולפות, ואלו לא נשארו חייבות - צפצפו, צעקו וזרקו מטבעות.

הקרבות

קרבות וארועים ראויים לציון:

• קרב מקלות פיליפיניים: ההוא וההיא שיודעים להלחם הפתיעו את כולנו בכך שהם אכן יודעים להלחם. השניים הפגינו יכולת קרב שגררה תשואות רבות מקהל המכוניות והלוחמים (ראו בוידאו).
• קרב זוגות של האמאזונות: בקרב זה כמו גם באחרים עשינו שימוש ב"פיירבול": כאשר אחת הבנות החוותה תנועה של שילוח פיירבול, רץ אדם מהקהל עם דף נייר עליו היה מודפס כדור אש ממנה ועד למטרה שלה.
• הגורילה מול האקדוחן: לאחר שהוצגו ע"י הכרוז, נעמדו האקדוחן והגורילה זה מול זה. האקדוחן שלף את אקדחו והרג את הגורילה מיד. הכרוז חזר אל הזירה והכריז "והפעם - מעניין!". הגורילה קמה לתחייה, ולאקדוחן היה מעצור באקדח. הגורילה הפילה אותו לרצפה ולקחה את האקדח. הגורילה בחנה את האקדח מכל הכיוונים, ולבסוף הציצה אל תוך הקנה. מי שמנחש מה קרה אחר כך, יקבל שקל.
• קרב עיוורים: שני עיוורים התגוששו, וכמעט נדרסו (ראו בוידאו)
• קרב ישועים: ככה זה נראה כשישו נלחם בכפיל שלו (ראו בוידאו)
• Royal Rumble: כולם נגד הפרפיל, בסגנון סרטי "קיל ביל". (ראו וידאו). הקרב היה מוצלח עד כדי כך שמרכב אחד בקעו קריאות "עוד הפעם! עוד הפעם!" והוא ביצע פרסה. למצער, היה זה הקרב האחרון.

הנהגים

• מספר רכבים השליכו לעברנו מטבעות בעודם חולפים על פנינו.
• נשאלנו האם אנחנו קונים ו/או מוכרים סמים מסוג כלשהו.
• בעוברם על פנינו, מספר לא קטן של נהגים צפרו, מחאו כפיים והניפו ידיים מהחלון.
• זיהינו לפחות שלושה רכבים שביצעו פרסה וחזרו לסיבוב נוסף של קרבות - על אף שלושת דקות ההמתנה ברמזור!
• רכב אחד צפר בקצב במהלך הקרב.
• ואילו מרכב אחר נשמעו קריאות עידוד ושריקות במהלך הקרב.

רוצה שקל?

בנוסף, "השייח" (שהתעשר מנפט) עבר בין הרכבים השונים ושאל את הנהגים אם יש להם במקרה שקל. מי שהשיב בשלילה - קיבל שקל.

ותודה שנלחמתם

הרבה תמונות זמינות כאן ומיכאל העלה סרטים לכאן.

המשימה הוכתרה בהצלחה! עד הפעם הבאה...

משתתפים

תריסר מבחורינו המצויינים

המיקום

שדרות רוטשילד, אחה"צ, 3.5.08

הרעיון

נסיון להשיב לציבור הישראלי-יהודי את האמון בשפם ובגידולו

הארוע

בחורינו המצוינים גרטל ומייקל הסבו את הדוכן הקטן שלנו לכבוד הארוע שכותרתו: "גדלי שפם מיד, שאלי אותי כיצד". על הדוכן הוצבו מספר עלונים אשר פירטו את ההצלחות העבר של גידול שפם, וביניהן:

• עמיר פרץ גידל שפם - ונהיה שר בממשלה!!!
• דודו זר גידל שפם ומאז נחמד מאוד לפגוש אותו!!!
• ניטשה גידל שפם ותוך עשר דקות התחיל לבכות!!!

כמו כן, פורטו יתרונותיו הבריאותיים של השפם:

• שפם עוצר פירורי אוכל מלחדור אל מערכת העיכול.
• השפם ידוע כמשפר את חיי המין.

בחורנו המצוין יוני הכין ספחי מבצע לכבוד הארוע:

1. צלם תמונה שלך עכשיו
2. צלם תמונה שלך בעוד שבוע, עם שפם
3. שלח את התמונה ל-sfamim@gmail.com
4. אנו נשלח לך שפם נוסף בחינם!

כל אנשי הארוע חבשו שפם, והגדיל בחורנו המצוין איליה לעשות, גידל שפם טבעי ומרשים והגיע בתלבושת נער שנות ה-80. ראוי לציון שהוא אף הביא תחפושת סופר מריו שלא נוצלה כראוי.

בחורינו המצוינים התפזרו ברחבי רוטשילד פינת אלנבי והחלו לשכנע עוברי אורח למדוד שפמים ולגדלם באופן כללי. לאחר התחלה מעט מהוססת נרשמו הצלחות מסוימות והתלהבות הולכת וגוברת מצד הקהל, עד למצב בו היתה התקהלות סביב הדוכן. בעזרת כמה קשים שבחורנו המצוין טומי ארגן מבית הקפה הסמוך הכנו "שפם על מקל", והתחלנו לצלם את הנועזים מבין עוברי האורח, שמדדו את שפם חלומותיהם על מול המצלמה.

בחורנו המצוין אסף הביא תוך כדי הפעילות שפם גדול במיוחד (האם השפם מפצה על משהו אחר?). עם זאת, השפם הענק זכה להצלחה דווקא אצל הבנות ויכול להביא לגישור בין המינים ולשפם-משותפת בין בני הזוג.

רגע השיא של האירוע היה, ללא ספק, כאשר עבר במקום גביר עטור שפם רחב שוליים. כל בעלי השפם דרשו להצטלם איתו. לאחר כמה דקות של שכנוע הצלחנו להוכיח לו את צדקת דרכו:

• הוא: "חבר'ה, נפלתם על השכל. מה קרה לכם? אפילו אני לא בטוח למה יש לי שפם."
• אנחנו: "וואו, אדוני, זה שפם ממש מעולה!"
• הוא: "לא, באמת, מי משלם לכם כסף? מה זה?!"
• אנחנו: "אפשר להצטלם איתך?"
• הוא: "אני מבין שאני לא אקבל תשובה הגיונית..."
• אנחנו: "מותר לגעת בשפם?"

אדוני, אנו מסירים בפניך את השפם. איננו ראויים. מאותו הרגע כל בחור (או בחורה) עם שפם שעבר ברחוב, זכה למחיאות כפיים ושריקות עידוד.

את תמונות כל השפמים והמשופמים שצולמו במהלך הארוע תוכלו למצוא כאן.

המשימה הוכתרה בהצלחה! עד הפעם הבאה...

משתתפים

יאיא (מדריך), גרטל ומייקל (פקחי רשות הגנים), אורי (צלם) ועוד למעלה מעשרים משתתפים נוספים

המיקום

דיזנגוף סנטר, 10:30 בבוקר יום שישי, 4.4.08

הרעיון

לא קל להתמצא בדיזנגוף סנטר. לכן, כמיטב מסורת הטיול בארצנו, ארגנו סיור מאורגן ע"י מדריך "רשמי" של החברה להגנת הטבע.

הסיור

לאחר תדרוך יציאה בגן מאיר יצאו המשתתפים להסתובבות חופשית בשמורה, בקבוצות קטנות כשהם מצוידים במיטב ציוד הטיולים. לאחר כחצי שעה של הסתובבות חופשית ואינטראקציה עם שוכני הסנטר, התאספו המטיילים ליציאה בקומת הקרקע, ליד פסל האסטרונאוט.

יאיא המדריך נתן סקירה היסטורית קצרה על הדיזנגוף סנטר ("נבנה ב-1972 כהכנה למלחמת יום הכיפורים") והפציר בנוכחים לחבוש כובע ולשתות הרבה מים. הנה פרטי הסיור עבור מי שירצה לטייל בו:

הערות למסלול

אף על פי שאורכו של הסיור כמאתיים מטר בלבד, הוא אינו קל מאחר והוא דורש טיפוס לא פשוט. מתאים למשפחות מיטיבות לכת. יש להצטייד בקרם הגנה ובנעלי הליכה. משך הסיור – כחצי שעה.

המעבר התת-קרקעי

מפסל האסטרונאוט אשר בקומת הקרקע, ניכנס לאחד המעברים התת-קרקעיים המאפיינים את הסנטר. שם נוכל ללמוד על סליק שהוקם במקום ע"י המחתרות ושהתגלה לאחר כ-3 דקות. נרכין את ראשינו לדקת דומייה לזכרו של אהר'לה השמן שהקריב את חייו, וקפץ על צרור רימונים כדי לעצור את ההדף מלפגוע בחבריו.

קטלב-הבית

ליד צינור מים אדום ועבה במיוחד נשמע את האגדה המפורסמת על הקטלב.

טיפוס במעלה המדרגות

נמשיך ונפנה שמאלה לעבר מעלה מדרגות תלול בגובה מספר קומות. למען ביטחונם של המטיילים, יש לשמור על כללי זהירות בסיסיים במהלך הטיפוס. אנו מפצירים מהמטיילים לנוע בשורה עורפית ולאחוז במעקה הבטיחות. מלמעלה נוכל להבחין בנוף הדיזנגוף סנטר נפרס תחתינו, אך לא נעצור על מנת לצלם. ישנה נקודת תצפית טובה יותר בהמשך המסלול.

מספר חנויות מעניינות

לאחר טיפוס של כשתי קומות נוכל לראות מולנו כמה אתרים מעניינים בשמורה. ממש ממול תתגלה לפנינו חנות Pull & Bear, בה מושכים ודובים, ומימין החנות Gali, בה נוגעים לכם. באזור זה, ניתן ללמוד עוד על על שיטתם המיוחדת של סיינטולוגים לנקות את הראש.

מעבר בנקיק צר

מכאן, נפנה ימינה למעבר צר המטפס אל הקומה השלישית. כדי להימנע מנפילות לתהום הגדולה, יש להקפיד להיצמד לקיר.

אדמת הסנטר

נקודה זו טובה לעצירת התרעננות. בזמן שאנו נחים, נוכל להבחין כי הדיזנגוף סנטר בנוי על אדמת "בטון", אשר אחת מתכונותיה המיוחדות היא עמידותה למים. אם נזרזף מעט מהמים שעמנו על האדמה, נראה כיצד הם זורמים מעליה ולא נספגים. תצורת המשבצות הייחודית לאדמת הסנטר מקורה במשקעים של ים "טטריס" הקדום, אשר שקעו לכדי ריצוף אחיד.

בעונות מסוימות, קורה ובעלי החנויות חשים מוטרדים ורגישים יותר להפרעות באורח החיים הרגיל שלהם. במקרה זה, נכבד את פרטיותם ונתרחק מהאזור ללא לייצר עימותים.

חורשת הפלסטיק

חורשת הפלסטיק הדלילה היא כל שנותר מיער עבות אשר עמד במקום זה. האגדה מספרת כי לפני שנים החלה לצמוח קרחת יער במרכז היער. היער, במבוכתו הרבה, הצמיח עצים ארוכים יותר בצידה האחד של קרחת היער וניסה להשכיבם על מנת לכסות את קרחת היער.

המפל ההפוך

בשלב זה נעלה במעלה מפל הפוך, אשר נראה כתצורת מדרגות הנעות כלפי מעלה. אנו ממליצים למטיילים מנוסים לסייע למטיילים המתחילים לסיים את העליה בבטחה.

תצפית על הכביש תחת הסנטר

מכאן, נפנה שמאלה ונמשיך בשביל עד שנגיע לתצפית על הכביש תחת הסנטר. מעברו השני של הסנטר ניתן להבחין בתצורת טבע ייחודית – קשת בטון. בעבר עמד במקום גוש סלע יצוק, אך שנים של זרימת מכוניות שחקה אט-אט את הבטון ויצרה מעין קניון טבעי.

המדרגות לגן עדן

נמשיך הלאה עם השביל עד שניתקל בגרם מדרגות מוזר. על פי גרסה אחת של האגדה, במדרגות אלו ממש עלו אליהו הנביא ומוחמד אל השמיים, ואילו גרסאות אחרות טוענות כי הם עלו לחניון הגג.

שמורת הטווסים והאמו

בהמשך הדרך ננוע בשקט בשמורת מתעמלי מכון הכושר ונוער האמו. אזור העישון מימין הוא מקום מתאים להדלקת מדורה לקומזיץ, ואילו השירותים הם המקום המומלץ בשמורה לקיום יחסי מין. כמו כן, באזור זה ישנה התצפית הטובה ביותר על הסנטר, ויופיו של הנוף עוצר הנשימה מבטיח כי הטיפוס היה שווה כל טיפת זיעה

הקמת מחנה

בסיום הסיור הקימו המטיילים מחנה, ממנו גורשו לאחר זמן-מה ע"י פקחי רשות הטבע והגנים - גרטל ומייקל. כשהגיעו הפקחים נעלם באופן מפתיע יאיא המדריך, שכנראה לא היה מעולם מדריך מוסמך של החברה להגנת הטבע.

ותודה שטיילתם

המשימה הוכתרה בהצלחה! עד הפעם הבאה...

משתתפים

ברנוס מקסימוס, ברנוס מינימוס, קנטי, גרטל, מייקל. הצטרף בספונטניות: איליה.

המיקום

כיכר רבין, 15.4 שש בערב.

הרעיון

חסידי דודו גבע ניפחו על גג העיריה ברווז ענק לזכרו. ואנחנו בנינו בר קטן והגשנו משקאות מחוזקים בשמחה.

הבר-ווז

הגענו לכיכר מעט לפני הניפוח והתמקמנו בפינה מרוחקת. לאחר שהבנו את סדר הגודל של הארוע בחרנו פינה צדדית אך נראית לעין. עד לרגע הניפוח שמרנו על חזות תמימה (נסו אתם להראות תמימים עם ארגז משקאות וכמה רהיטים לא מוסברים). עם תחילת ניפוח הברווז סובבנו את כל הרהיטים ו-וואלה! הבר-ווז נפתח לעסקים.

מטעמים מובנים (כסף, חוק מדינת ישראל) נמנענו מאלכוהול אמיתי והלכנו על שילוב מנצח של פטל, אננס ומשהו סגול בתוך בקבוקי ויסקי. הצטיידנו בשייקר, קרח ומגבות של טובורג וגולדסטאר. הברמן הרכיב תפריט משקאות מגוון: דאקירי, קוואקטיני, ברווז על החוף וBרווז 52. כל השתייה, כמובן, על חשבון הברווז.

הלקוחות הראשונים שלנו טרם הבינו שאין אלכוהול בשייקים העסיסיים שהוגשו להם, ואף השאירו טיפ נדיב. אם בתחילה קהל לקוחותינו נע בין גילאי 20 ל-30, הרי שבהמשך התרחבנו משמעותית לקהל בני ה6 עד 60. לכל קהל היו הדרישות שלו:

• בני השש: "אני רוצה כחול! אני רוצה ורוד!"
• בן שישים: “זה על חשבון הברווז? אז תן לי ברווז על החוף"
• אמהות מודאגות: “יש בזה אלכוהול? יש לזה טעם של פטל. אין בזה אלכוהול? אתה בטוח? אפשר לתת את זה לילד? אתה בטוח?"
• בן 20: “תקשיב, אני יודע מה הטעם של ויסקי וזה לא ויסקי. זה מיץ

במילותיו של הברמן:

המשימה הוכתרה בהצלחה! עד הפעם הבאה...