שק.לי

אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול, מטריד במיוחד לאור העובדה שזה היה רק לפני 6 שעות. זה התחיל ברעיון מופרך – והסתבר להיות דווקא הצלחה לא רעה בכלל

המטרה: להקים בר מגוחך לחלוטין בלב אירוע מגוחך לא פחות. ניצלו את העובדה שאני נוח להשפעה ושיש לי ניסיון בתחום – ושלחו אותי לברמן את האירוע. אני חייב לציין שהייתי קצת לחוץ - משימה ראשונה שלי בלב האירועים.

כיאה לבר מגוחך, הקניות המקדימות היו מגוחכות לא פחות: קנינו תרכיז בכמות שתספיק להטביע קן נמלים. חטיפי הבר לאורחים היו שאלה בפני עצמם – כי כל חטיף אמיתי היה נגמר תוך דקות. אחרי דילמה קצרה הוחלט להסתפק בפחיות שימורים של "אפונה וגזר". אני חושב שזה יכול לתפוס בברים אמיתיים אם פותרים את בעיית ההגשה.

את התרכיז ערבבנו עם מעט מדי מים בבקבוקים אלכוהוליים אמיתיים: מרטיני אדום מעולם לא היה ורוד כל כך, ו-ויסקי סינגל מאלט מעולם לא היה בטעם תפוחים סינתטי כמו באירוע הזה. הצלחה מסחררת נוספת רשם הקירסאו - מים עם סוכר וצבע מאכל כחול.

הלקוחות ראשוניים היו התמימים. זקנים שבאו ושאלו על "מה זה הברווז הזה בכלל?" ו- "זה חינם?" ולא כל כך הבינו מה רוצים מהם שם. אותם הפניתי אל המנהל והתרכזתי בהכנת עוד ועוד משקאות. אחריהם הגיעו התמהונים. האנשים היותר הזויים המסתובבים בת"א, שלא ממש ברור מה הם עושים שם ולאן הם הולכים. כמה אנשים נשבעו שיש לזה טעם של אלכוהול. גיליתי שמיץ תפוחים נראה ממש כמו ויסקי – ואנשים באמת חשבו שאני מחלק חינם וויסקי מבקבוק של 100$, כולל בחורה אחת שאפילו ביקשה עוד.אנשים אחרים ביקשו משהו קצת יותר חזק. לקוחות התחילו לנהל שיחה עם הברמן. כמה אנשים הזמנתי למשקה "על חשבון הבית". קצת אחר כך הגיעו ההורים עם הילדים הקטנים: אמהות מודאגות שמסרבות לתת לילד מיץ פטל, וילדים ששותים כמויות מטורפות של צבע מאכל. פעם ראשונה שילד בן 7 שותה משהו שהוכן בשייקר או נמזג מבקבוק ויסקי – כנראה שאני צריך לקחת אחריות מלאה על דור העתיד שיגדל מהילדים האלה...

אין מה לעשות, מסתבר שבדברים האלה למרות הדאגה הראשונית ברגע שאתה נכנס לתפקיד – אתה זורם. אתה כבר לא חושב על "האם זה דבילי?" "מה אני אגיד לשוטר?" "בשביל זה ההורים שלי גידלו אותי?" ושאר שאלות קיומיות – זה פשוט להיכנס לזה ולזרום – וזה עובד...