אנחנו פוגשים אותם בכל מקום: בכספומט, במועדון, בחנות לכלי נשיפה. רבותיי, התורים השתלטו על הארץ.

החברים בשק.לי החליטו לעשות מעשה נועז ולקצר ליום אחד תורים ברחבי תל-אביב. אין דבר נחמד יותר מלהגיע לתור, ולגלות פתאום שהתור כולו מתרוקן. אז איך מקצרים לאנשים את התורים, והאם זה באמת יצליח? על כך - בסרטון תיעוד הפעילות.

קיצור תורים

הרעיון המקורי שעמד מאחורי פעילות זו היה: חברי הקבוצה נעמדים בתור ארוך. ברגע שנעמד עובר אורח מאחורי התור שלנו, התור מפזר את עצמו בצורה ססגונית, ומותיר את האזרח ההמום מול תור ריק. אתר אידיאלי לביצוע פעילות זו הוא כספומט, ובחרנו את הכספומטים באזור השוק - הם מעטים ומבוקשים.

נסיון ראשון: איזה תור!

הרעיון היה שברגע שייעמד מאחורינו אדם, יצעק אחד מחברי הקבוצה "יא אללה, איזה תור!" ובאותו רגע כולם יתפזרו. ניסינו לבצע את הרעיון ברחוב אלנבי העמוס באנשים אך עני בכספומטים. התוצאה: התור היה כל-כך מבולגן, שלא היה ברור לנו מי מחברי הקבוצה עומד בתור, והאם יש בכלל מישהו מאחוריהם.

נסיון שני + שלישי: קונגה!

כדי ליצור קצת יותר סדר וססגוניות, החלטנו על אסטרטגיית יציאה מורגשת יותר - ריקוד הקונגה! הרעיון הבסיסי היה כזה: ברגע שנעמד אדם מאחורי התור, האדם האחרון בתור ישים את ידיו על העומד לפניו, העומד לפניו ישים את ידיו על זה שאחריו וכך הלאה עד שהשני בתור ישים את ידיו על כתפי הראשון. באותו הרגע, יצעק הראשון "קונגההההההה!" והתור יפצח בהליכת קונגה ברזילאית, המותירה מאחוריה שובל של לקוחות מרוצים.

לצערנו, על אף כל ההשקעה והעובדה שהגענו בבגדים מכובסים, אף אחד לא נעמד מאחורי התור שלנו לכספומט. החלטנו לבצע את הקונגה בכל זאת (מה שהיה הזוי לכשעצמו). שנייה לאחר ריקון התור כבר היה מישהו בכספומט. איפה היית לפני רגע?!

ניסינו לבצע את הקונגה בשנית בתור ל"מקס ברנר" ברוטשילד. למצער, התוצאות היו זהות (ובסוף אפילו לא טעמנו כלום במקס ברנר.)

תורים הזויים

הרעיון המקורי נחל הצלחה מוגבלת ביותר. מסתבר שכשיש תור גדול, אנשים לא ששים להעמד מאחוריו. הייתם מאמינים?

למזלנו, יכולת האלתור של חברי הקבוצה הביאה אותנו לרעיון אלטרנטיבי: יצירת תורים לא הגיוניים. החלטנו להעמד בתורים שיגרמו לאנשים להרים גבה בהשתאות. פעילות זו היתה מוצלחת בהרבה.

תור ללוח המודעות

הקבוצה התאספה בתור ללוח מודעות ליד שוק נחלת בנימין. במקום יש לוח מודעות עגול ונעמדנו בתור לאחד מצדיו. באופן סימבולי ומקרי לחלוטין, אחת המודעות על הלוח הכריזה על הופעה של חבר בקבוצת "פארש". כותב שורות אלו זכה להיות העומד בראש התור. בתור שכזה, ספגתי שאלות רבות:

• מה זה התור הזה? (איזה תור? אני סתם קורא את המודעות)
• מה יש פה שכל-כך מעניין?
• יש לך אולי חמש שקל?

וכולי וכולי.

גם חברי הקבוצה האחרים הוטרדו בשאלות שמנעו מהם להתרכז בעמידה איתנה בתור. אחד המאבטחים של השוק אף דרש מהשוטרים לבדוק את משמעות התור וזעק בחרדה: "הם עומדים כמו חומה!"

טלפון ציבורי

מעודדים מהצלחת רעיון זה, ניסינו רעיון אחר שהופיע גם בסרטון הפרומו לפעילות זו (נמצא בסוף כתבה זו): תור לטלפון הציבורי, בו כולנו מדברים במכשיר פלאפון. היופי בפעילות זו הוא שרק במבט שני מבינים עוברי אורח את ההזייה שבתור. מרגע שגילו אותה, הם התגלגלו מצחוק. ביצענו את הפעילות פעמיים, והפעם השנייה היתה אפילו מוצלחת יותר מהראשונה.

אנו מודים לכל חברי שק.לי הסבלניים שבילו בוקר יום שישי בעמידה איתנה בתור. לסיום, מצורף סרטון הפרומו שהוכן לפעילות זו.

נתראה בפעילות הבאה!

בשבועות האחרונים היו מספר תקלות בשליחת תגובות ואימיילים. ההנעלה הרעשית מוסרת התנצלותה. התקלות תוקנו.

אז כמה זמן קיים המוסד המוזר הזה, "שק.לי"? תלוי איך סופרים. בשנות-חתול, אנחנו כבר בחטיבת הביניים, עם חצ'קונים, סקייטבורד ותסכול רב על העולם. בשנות אדם, לעומת זאת, אנחנו קיימים יותר משנה. במהלך התקופה הזו ביצענו 12 משימות, חלקן המוניות יותר וחלקן המוניות פחות, וכולן מוצלחות.

בכל זאת, לפעילות הראשונה שמור מקום חם בלב. אם אתם בכורים במשפחתכם אתם ודאי מכירים את זה: אמא מגניבה לכם עוד כף צ'ונט על-חשבון האח הקטן והמעצבן, או "שוכחת" לאסוף אותו מבית הספר כדי ללכת לשחק אתכם כדורסל בשכונה. בכל אופן, פעילותנו הראשונה היתה, כמובן, לולאת הזמן. לצערנו, הפעילות לא תועדה בצורה נאותה עקב כשלון במצלמת הוידאו. כל שנקלט על הפילם (הדיגיטלי) היה פרצופיהם המאוכזבים של המשתתפים, בעת שהתבשרו על התיעוד הכושל.

אי-לכך, החלטנו לעשות מעשה ולשחזר את הפעילות ביום השנה לביצוע המקורי. רצה הגורל, והמועד נפל בדיוק על פורים. התחפשנו לאנשים-שלא-נבלעו-בלולאת-זמן והתמקמנו בבית הקפה "רולדין" באבן גבירול. הפעם, היינו מגובים בפמלייה מרשימה של סטודנטים לקולנוע (ובראשם בחור נהדר בשם נאור) שהתנדבו לתעד את הארוע. היה מרגש מאוד.

למי שאינו מעורה, נספר ש"לולאת הזמן" הינה ארוע שבו המשתתפים מתאמים ביניהם רצף פעולות מסוים, ומבצעים אותו שוב ושוב בצורה מתואמת, לאורך פרק זמן של כשעה. הפעולות השגרתיות, כמו הליכה לשירותים, סיפור של בדיחה, הפלה של כפית על הרצפה, החוזרות על עצמן מדי חמש דקות, יצרו אצל היושבים בבית הקפה תחושה חזקה של פליאה ודז'ה-וו. והפעם הזו, ללולאת הזמן היה סוף לא צפוי.

למי שאינו מעורה, נספר ש"לולאת הזמן" הינה ארוע שבו המשתתפים מתאמים ביניהם רצף פעולות מסוים, ומבצעים אותו שוב ושוב בצורה מתואמת, לאורך פרק זמן של כשעה. הפעולות השגרתיות, כמו הליכה לשירותים, סיפור של בדיחה, הפלה של כפית על הרצפה, החוזרות על עצמן מדי חמש דקות, יצרו אצל היושבים בבית הקפה תחושה חזקה של פליאה ודז'ה-וו. והפעם הזו, ללולאת הזמן היה סוף לא צפוי.

למי שאינו מעורה, נספר ש"לולאת הזמן" הינה ארוע שבו המשתתפים מתאמים ביניהם רצף פעולות מסוים, ומבצעים אותו שוב ושוב בצורה מתואמת, לאורך פרק זמן של כשעה. הפעולות השגרתיות, כמו הליכה לשירותים, סיפור של בדיחה, הפלה של כפית על הרצפה, החוזרות על עצמן מדי חמש דקות, יצרו אצל היושבים בבית הקפה תחושה חזקה של פליאה ודז'ה-וו. והפעם הזו, ללולאת הזמן היה סוף לא צפוי.

נתראה במשימה הבאה!

כשאומרים "מסיבות טבע" בדרך כלל לא מעורב בעניין תה, לפחות לא מעלים קונבנציונאליים. אך מה לעשות, חשקה נפשנו לערוך מסיבת תה מסורתית בחיק הטבע. רצה הגורל ונתקלנו בכמה רהיטים שהיינו חייבים להיפטר מהם. לקחנו אותם לכיכר המדינה, והזמנו את כל החברים למסיבת תה.

היו שם דמויות מתוך "עליסה בארץ הפלאות"; היה ג'אז, צ'ארלסטון ואלתורי נגינה; היו מאפינס וסקונס, שהן מין לחמניות קטנות כאלו שרק הבריטים אוהבים (כמו בירה חמה); היו שם אפילו נאומים מפי גדולי הנואמים (שזה ידידנו, טל).
אבל אל תאמינו לי, תאמינו לסרטון הזה שמצאתי באינטרנט:

תודה לכל מי שהתארח, ויחי המנדט!

אגדות ילדים הן חומר גלם מצוין כדי ליצור ממנו מציאות הזויה. לא יזיקו לנו כמה חיות מדברות, יפהפיות נמות וצפרדעים מלכותיות בחיי היום יום.
אי-לכך, ובעקבות רעיון שנולד בקבוצה אחרת, חברנו צהרי שישי אחד לקבוצת פארש כדי להמחיז את החלילן מהמלין.

התוכנית היתה פשוטה: מספר חלילנים עברו בעקלתון הדיזנגוף סנטר תוך כדי נגינה. עוברי אורח "תמימים" (בפועל, אנשינו) הופנטו מיד כששמעו את המנגינה, והחלו לעקוב אחרי החלילנים. כל השתולים שלנו חבשו כובעים. לאחר שעברו כברת דרך, נעצרו כולם בתחתית הסנטר וזרקו בצורה ססגונית את הכובעים באוויר.

קהל הקונים בהחלט לא היה אדיש לארוע:

• "החלילן מהמלין? איזה סרט זה החלילן מהמלין?"
• "אדוני הצעיר, מה בדיוק קורה פה?!" (תוך כדי תפיסה בשרוול)
• וכו'.

אהוד קינן צילם כמה תמונות נהדרות! הנה אחת.

להערכתנו, הגיעו לפעילות זו כ-100 איש, ביניהם הבלוגרית זרובבלה, שאף פרסמה גרסא משלה לסרט הארוע. היה נחמד לראות כמות כזו של אנשים שטרחו והגיעו, ונראה שכולם נהנו.

אנו רוצים להודות לחלילנים שלנו - ארם, אאור והחלילנית הנוספת שהצטרפה ברגע האחרון ושמה נשכח מאיתנו. תודה לקבוצת פארש. תודה לאמא ואבא שהקריאו לנו סיפורים לפני השינה. וכמובן - תודה לכל מי שבא. נתראה באגדה הבאה!

זוהי משימה פתוחה. הרשמו בעמוד המשימה עוד היום.

כולם מכירים את סיפור הילדים על המלין מוכת העכברושים. גם הסנטר מוכה עכברושים, אז אנחנו מביאים אתכם להציל אותו.

שק.לי גאים להזמין אתכם לפעילות המשותפת הראשונה עם פארש המעולים.

בעוד שבועיים נבצע הומאז' לסיפור הילדים המפורסם. במסגרת הארוע חלילן יעבור במקום ציבורי הומה (הדיזנגוף סנטר) וינגן בחליל. אנשים (שזה אתם) יקומו כמו מהופנטים בכל מקום בו יהיו ברגע שהחלילן עובר לידם וילכו אחריו. כל המהופנטים יחבשו כובע - כמה שיותר גדול יותר טוב. כאשר יגיע החלילן לסוף הדרך, יישבר הקסם וכולנו נעיף את הכובעים באוויר ונתפזר.

כדי שהאירוע יצליח, אנחנו צריכים לפזר אתכם לאורך המסלול שבו יעבור החלילן. קראו את כל הפרטים בעמוד המשימה שלנו.

עדכנו את האתר

בשעה טובה ומוצלחת אנחנו משיקים דף משימות הראוי לאנשים בשיעור קומתכם. מעכשיו, ההכנות למשימות יופיעו בעמוד המשימות - בנפרד מדיווחי הסיום. שימו לב, אם אתם רוצים להשתתף במשימות שלנו, אפשר להירשם להודעה מוקדמת בעמוד המשימות.

שינוי זה יאפשר לנו לייצר משימות אשר דורשות תיאום גדול יותר, כמו המשימה הבאה:

שירה ציבורית

ישראל של המאה ה-21 היא מדינה פרטית מאוד. לכל אחד מאיתנו יש את הרכב הפרטי שלו, החדר הפרטי שלו או לפחות את מכשיר הסלולארי הפרטי שלו. כל האמצעים האלו מבודדים אותנו. אלו אמצעי הגנה ממה שמתרחש מסביבנו על הכביש, בבית ובמשרד הפנים.
מה קרה לקיבוצים? איפה ריקודי ההורה? ודליק ווליניץ? מה קרה לו?

למזלנו, לא כל המעלות הטובות פסו מן העולם. מיטב צעירי ארצנו עוד נפגשים מדי פעם לשיר שירים עבריים בחברותא, וכולנו בוחרים או נאלצים מדי פעם להצטופף קבל עם ועדה בתחבורה ציבורית לעוד מפגן טוב של זיעה אנושית.

שק.לי מזמינים אתכם לקחת את הציבור חזרה לידיים שלנו.

שירה בציבור בתחבורה הציבורית: שירה ציבורית.

איך זה יעבוד?

• ניסע ברכבת מת"א צפונה.
• ברכבת ההגנה יעלו כמה אנשים "תמימים" לקרון. אחד מהם יתחיל להמהם לעצמו שיר עם ידוע, ואחרים יצטרפו.
• ברכבת השלום יעלו אנשים עם גיטרות שילוו את השרים.
• ברכבת מרכז יעלו עוד אנשים שיחלקו שירונים לנוסעים בקרון, וכך יעבירו כולם את הזמן בניחותא עד לתחנה הבאה או זו שלאחריה, או זו שלאחריה-לאחריה.

מכיוון שמשימה זו מחייבת תכנון וחלוקת תפקידים, היא אינה ציבורית אלא דורשת תיאום איתנו. הארוע יתרחש ביום שני הבא, ערב חג שני, לקראת הצהריים.

מי שמעוניין מוזמן להרשם לאתר ולצרף את עצמו למשימה - בתגובות למשימה נשמח אם תציינו כישורים שיוכלו לסייע (יכולת נגינה בגיטרה למשל). תקשורת עם כל המשתתפים תתבצע באמצעות דואר אלקטרוני/פייסבוק. אם אתם מעדיפים שנטלפן אליכם, או יש לכם בעיה להרשם לאתר, אנא שלחו לנו באימייל את המספר שלכם ל-shukli.webmaster@gmail.com.

ביום שישי הקרוב, בשעה שמונה בבוקר ניפגש בחניון החינם של רידינג בתל אביב. אנחנו מצפים לכם כדי שנוכל ליצור את הגרסא השבדית של "מבצע סבתא" במרתון צילומים מטורף, כפי שפורסם כאן. תבואו בקבוצות, תבואו ביחידים, פשוט תבואו. אם אין לכם קבוצה, תוכלו להצטרף לאחת או ליצור קבוצה במקום. בעצם, זה יכול להיות עוד יותר כיף ומגניב ככה.

אנחנו מזכירים לכל מי שמגיע להביא מצלמת וידאו דיגיטלית - היא יכולה להיות זאת שההורים קנו בטיול לארה"ב ב-10,000$ או מצלמת פלאפון בשקל תשעים - זה לא משנה. למי שחושש לאיכות הסאונד, אפשר להביא בנוסף נגן MP3 נייד עם יכולת הקלטה.

הארוע יימשך ככל שתחפצו. תוכלו להסריט במשך שלוש שעות או שש, הכל לפי הזמן העומד לרשותכם וכמה אתם נהנים. אנחנו, בכל מקרה, נסיים רשמית את הארוע באזור השעה שלוש.

וחוץ מזה

באופן מפתיע קיבלנו חשיפה בעתונות ובטלוויזיה. פורסמה עלינו כתבה במוסף "גלריה" של הארץ שפורסמה גם בוואלה. מחר או מחרתיים אנו צפויים להתראיין ב"לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10. לארוע עצמו יגיעו עיתונאים מכמה עיתונים ידועי שם (למשל, "אצבעוני"). ואנחנו מבטיחים גם הפתעות נוספות.

נתראה ביום שישי הזה בשמונה בבוקר, עם סבתא או בלי!

נ.ב.

עוד חומר מעורר השראה:

אנחנו בטוחים שכשצפיתם בפרק הראשון של "היפה והחנון" נעתם באי-נוחות בכסא. יכול להיות שחשבתם לעצמכם בזעזוע "לא ייתכן שיש באמת אנשים כאלו!", ואכן אין אנשים כאלו, יש רק עריכה מקצועית מאוד.

עוד סיבה שאולי חשתם אי-נוחות היא שאחד המשתתפים מוכר לכם, אך ייתכן ולא שמתם לב. פגשתם אותו בטיול בדיזנגוף סנטר, ובדוכן לעידוד השיפום בארץ, ובתור המלצר הראשי בשווארמה שמש. כן, כן, רבותי. איליה, בן 24, מהנדס תוכנה, חובב שירה גרמנית, שפמים ופפיונים - הוא אחד משלנו!

איליה, כל צוות שק.לי עומד מאחוריך במובן הכי סטרייטי של המילה...

אנו חשים מחויבות להודיע לכם שביום שבת הזה ב-11:00 בבוקר ייערך הדבר האמיתי בדיזנגוף סנטר. עיריית תל אביב מציעה שפע של סיורים עירוניים בסוף השבוע הזה, אשר כמה מהם מתמקדים בדיזנגוף סנטר. הסיורים יכללו כניסה לאזורים שלנו לא היתה גישה אליהם. מאידך, ייתכן ולא יספרו לכם את סיפורו של קטלב-הבית.

לפרטים נוספים הכנסו לכאן וגשו לסיור 37 ב-"סיורים ודיונים".

סוף שבוע נפלא!

משתתפים

תריסר מבחורינו המצויינים

המיקום

שדרות רוטשילד, אחה"צ, 3.5.08

הרעיון

נסיון להשיב לציבור הישראלי-יהודי את האמון בשפם ובגידולו

הארוע

בחורינו המצוינים גרטל ומייקל הסבו את הדוכן הקטן שלנו לכבוד הארוע שכותרתו: "גדלי שפם מיד, שאלי אותי כיצד". על הדוכן הוצבו מספר עלונים אשר פירטו את ההצלחות העבר של גידול שפם, וביניהן:

• עמיר פרץ גידל שפם - ונהיה שר בממשלה!!!
• דודו זר גידל שפם ומאז נחמד מאוד לפגוש אותו!!!
• ניטשה גידל שפם ותוך עשר דקות התחיל לבכות!!!

כמו כן, פורטו יתרונותיו הבריאותיים של השפם:

• שפם עוצר פירורי אוכל מלחדור אל מערכת העיכול.
• השפם ידוע כמשפר את חיי המין.

בחורנו המצוין יוני הכין ספחי מבצע לכבוד הארוע:

1. צלם תמונה שלך עכשיו
2. צלם תמונה שלך בעוד שבוע, עם שפם
3. שלח את התמונה ל-sfamim@gmail.com
4. אנו נשלח לך שפם נוסף בחינם!

כל אנשי הארוע חבשו שפם, והגדיל בחורנו המצוין איליה לעשות, גידל שפם טבעי ומרשים והגיע בתלבושת נער שנות ה-80. ראוי לציון שהוא אף הביא תחפושת סופר מריו שלא נוצלה כראוי.

בחורינו המצוינים התפזרו ברחבי רוטשילד פינת אלנבי והחלו לשכנע עוברי אורח למדוד שפמים ולגדלם באופן כללי. לאחר התחלה מעט מהוססת נרשמו הצלחות מסוימות והתלהבות הולכת וגוברת מצד הקהל, עד למצב בו היתה התקהלות סביב הדוכן. בעזרת כמה קשים שבחורנו המצוין טומי ארגן מבית הקפה הסמוך הכנו "שפם על מקל", והתחלנו לצלם את הנועזים מבין עוברי האורח, שמדדו את שפם חלומותיהם על מול המצלמה.

בחורנו המצוין אסף הביא תוך כדי הפעילות שפם גדול במיוחד (האם השפם מפצה על משהו אחר?). עם זאת, השפם הענק זכה להצלחה דווקא אצל הבנות ויכול להביא לגישור בין המינים ולשפם-משותפת בין בני הזוג.

רגע השיא של האירוע היה, ללא ספק, כאשר עבר במקום גביר עטור שפם רחב שוליים. כל בעלי השפם דרשו להצטלם איתו. לאחר כמה דקות של שכנוע הצלחנו להוכיח לו את צדקת דרכו:

• הוא: "חבר'ה, נפלתם על השכל. מה קרה לכם? אפילו אני לא בטוח למה יש לי שפם."
• אנחנו: "וואו, אדוני, זה שפם ממש מעולה!"
• הוא: "לא, באמת, מי משלם לכם כסף? מה זה?!"
• אנחנו: "אפשר להצטלם איתך?"
• הוא: "אני מבין שאני לא אקבל תשובה הגיונית..."
• אנחנו: "מותר לגעת בשפם?"

אדוני, אנו מסירים בפניך את השפם. איננו ראויים. מאותו הרגע כל בחור (או בחורה) עם שפם שעבר ברחוב, זכה למחיאות כפיים ושריקות עידוד.

את תמונות כל השפמים והמשופמים שצולמו במהלך הארוע תוכלו למצוא כאן.

המשימה הוכתרה בהצלחה! עד הפעם הבאה...

• עגלות עם סוסים
• אבקת מיץ של "זיפ"
• ירקות עם די.די.טי
• וגם הקקטוס שלי, זצ"ל

פעם, אנשים היו מנומסים וסבלניים. הם התהלכו מטורזנים ברחובות העיר עם כובע רחב תיתורה. בבנימינה, אפילו השמש לא מיהר. ולכולם היו שפמים.

מה קרה לשפמים האלו? לאן הם נעלמו? האם הם נחטפו יחד עם ילדי תימן? אולי הוטמנו ביסודות הכנסת? האם הפצצות שנפלו על הכור העיראקי כללו בתוכן מטען סודי של שפמים, שהתפשט אל מתחת לאפיהם של אלפי עיראקים?

ביום שבת נקים דוכן מיוחד שינסה להחזיר לציבור את האמון בשפם. שדרות רוטשילד הן מיקום טוב, אם כי אני כבר מפתח אלרגיה מסוימת לתל אביב. אתם מוזמנים להביא כרזות, עלונים, וכל חומר תעמולה אחר המדבר בעד גידול שפמים. אפשר גם להגיע בידיים ריקות, אך עם שפם בנשמה.
(יהיו שפמים מלאכותיים להדבקה, אין צורך בהכנת שפם מראש.)

שדרות רוטשילד (מערב-דרום). 15:00. יום שבת.

משתתפים

ברנוס מקסימוס, ברנוס מינימוס, קנטי, גרטל, מייקל. הצטרף בספונטניות: איליה.

המיקום

כיכר רבין, 15.4 שש בערב.

הרעיון

חסידי דודו גבע ניפחו על גג העיריה ברווז ענק לזכרו. ואנחנו בנינו בר קטן והגשנו משקאות מחוזקים בשמחה.

הבר-ווז

הגענו לכיכר מעט לפני הניפוח והתמקמנו בפינה מרוחקת. לאחר שהבנו את סדר הגודל של הארוע בחרנו פינה צדדית אך נראית לעין. עד לרגע הניפוח שמרנו על חזות תמימה (נסו אתם להראות תמימים עם ארגז משקאות וכמה רהיטים לא מוסברים). עם תחילת ניפוח הברווז סובבנו את כל הרהיטים ו-וואלה! הבר-ווז נפתח לעסקים.

מטעמים מובנים (כסף, חוק מדינת ישראל) נמנענו מאלכוהול אמיתי והלכנו על שילוב מנצח של פטל, אננס ומשהו סגול בתוך בקבוקי ויסקי. הצטיידנו בשייקר, קרח ומגבות של טובורג וגולדסטאר. הברמן הרכיב תפריט משקאות מגוון: דאקירי, קוואקטיני, ברווז על החוף וBרווז 52. כל השתייה, כמובן, על חשבון הברווז.

הלקוחות הראשונים שלנו טרם הבינו שאין אלכוהול בשייקים העסיסיים שהוגשו להם, ואף השאירו טיפ נדיב. אם בתחילה קהל לקוחותינו נע בין גילאי 20 ל-30, הרי שבהמשך התרחבנו משמעותית לקהל בני ה6 עד 60. לכל קהל היו הדרישות שלו:

• בני השש: "אני רוצה כחול! אני רוצה ורוד!"
• בן שישים: “זה על חשבון הברווז? אז תן לי ברווז על החוף"
• אמהות מודאגות: “יש בזה אלכוהול? יש לזה טעם של פטל. אין בזה אלכוהול? אתה בטוח? אפשר לתת את זה לילד? אתה בטוח?"
• בן 20: “תקשיב, אני יודע מה הטעם של ויסקי וזה לא ויסקי. זה מיץ

במילותיו של הברמן:

המשימה הוכתרה בהצלחה! עד הפעם הבאה...